לראשונה אני מפרסם כאן תגובה לאירוע ולא לפוסט ברשת. ההודעה נשלחה לשרה יולי תמיר, וגם לאתר
עבודה שחורה המפרסם פניות של אזרחים לשרים וחברי הכנסת ממפלגת העבודה. אולי יפורסם ואולי לא.
לכבוד השרה יולי תמיר, שלום רב.
אני כותב אליך במסגרת האתר עבודה שחורה, עקב היוזמה להכניס את אירועי הנכבה לספרי הלימוד הערבים. לעיתים קרובות אנו בשמאל, מייחסים לימין גזענות חשוכה. לפיכך, מוטב שאנו נתרחק ממנה אפילו יותר. התפיסה שאת מציגה, שערבים צריכים ללמוד היסטוריה אחרת מאשר יהודים, נגועה באותה גזענות.
אני עצמי, מאמין כי ישנה היסטוריה אחת, והשקפה אחת שניתן לכנותה אמת. לכל היותר, ניתן להציג את אותה בעיה מנקודות מבט שונות (אין ספק כי קום המדינת היהודים, היה אירוע משמח ליהודים, ולא משמח לאחרים שישבו פה). אבל על העובדות הן עובדות, בין אם הן נעימות לנו ובין אם לא. אם ארגונים יהודים גירשו ערבים מכפריהם, וגזלו אדמות לא להם, צריך ללמוד את זה. אם לא, צריך ללמוד שלא. אין דבר ברור מזה.
אבל גם אם נניח שלהסטוריה מספר השקפות, מדוע אני כיהודי, זכאי ללמוד רק השקפה אחת? מדוע אינני ראוי בלימודי, ללמוד מה הדעות האחרות? ומדוע לידידי אחמד, אין את אותה הזכות להכיר את נקודת המבט השניה? האם האמת השתנתה, כיוון שהוא ערבי ואני יהודי?
העמדה שאת מייצגת, בהפרדת תכני הלימוד, בין בתי הספר הערביים ליהודים, לא תתרום לפיוס. לא תתרום להבנה מעמיקה יותר של הבעיה. כיצד אוכל לעשות דיון מעמיק עם ידידי אחמד, כשהוא אומר לי “גירשתם”, ואני אומר “לא גירשנו”, ולאף אחד מאיתנו לא ניתנה הזכות לעיין בראיות שמביא הצד השני?
אני, ושאר אזרחי ישראל, חיים על אותה פיסת אדמה. על פיסת אדמה קרה דבר מה. אמת פשוטה, אותה יכולים יאיר ואחמד להבין בקלות. אם זו אותה פיסת אדמה, ואותו הדבר קרה, מוטב ששנינו נדע את אותו הדבר, מורכב, מכאיב או מסובך ככל שיהיה.
שלך, יאיר אשל
רעננה