רביעי 18 יוני
2008
כשדב אחד הופך ללהקה שלמה
מאת גורו יאיא, תחת הנושאים כללי
מתיחס לעופרניקוס
הפוסט של עופר, מייצר כשל שאני שומע בהרבה דיונים, וטוב שניתן להעלות אותו בצורה כל כך טובה. עופר מצטט את דב חנין, חבר מפלגת חד”ש, המתנגד למשאל עם בגולן. מכאן, הוא מסיק, שהשמאל תומך בדמוקרטיה רק כשנוח לו.
לפני שאתחיל בלב מה שיש לי להגיד, אני מודיע שאני בכוונה לא נכנס לדיון על דמוקרטיה, ומה דמוקרטי. לצורך הדיון אני אקבל את העמדה שדיון על מעמדה של רמת הגולן באמצעות משאל עם הוא יותר דמוקרטי מדיון בלעדיו.
מה שלא ברור לי זה ממתי דעתו של דב חנין מיוחסת לכלל השמאל הישראלי? דב חנין, ככל שידוע לי, הוא חבר כנסת ממפלגת שמאל יחסית קטנה, ועל כן מיצג חלק קטן למדי ממי שקוראים לעצמם שמאלנים. יתר על כן, מי שהעלה את ההצעה הוא אהוד ברק. לאחרונה שמעתי שהוא הצטרף למפלגת העבודה, ואני נוטה להאמין שהשמוע הגיעה גם לאוזנו של עופר. כלומר גם ברק הוא חלק מהשמאל הישראלי. לא זכור לי שעופר נתן “נקודות זכות” דמוקרטיות לשמאל על כך שהציע משאל עם, לפני ששלל מאותו מחנה את אותן “נקודות זכות” על התנגדות למשאל עם. האם הכשל ההגיוני יכול היה לזעוק יותר לשמיים?
עופר, אם יש לך טענה כלפי דב חנין - תפדל. אבל מה עשה כלל מחנה השמאל שמגיע לו שתרד עליו? אני לא משמיץ את הימין כולו בגלל איווט ליברמן, הימנע בבקשה מלעשות את אותו הדבר לשמאל.
נ.ב.
אם בכל זאת להתייחס למקרה הספציפי, אני חושב שראוי שנבדוק את דבריו של דב חנין בטיפה פחות נאיביות מזו שעופר מציע. למשל, לבדוק את האלטרנטיבות שהיו יכולים להעמיד מנהיגים אחרים. מנהיגי הימין, למשל, יכלו לטעון שעצם העמדת הגולן לדיון ומשא ומתן הם מעשה שלא יעשה. כאשר דב חנין מעלה את הטענה שהוא מעלה, הוא מנסה לגרום לאנשים שאינם מעוניינים בירידה מהגולן, להגיב בתמיכה למשאל העם. אילו היו מנהיגי הימין מקדימים אותו, היה הצד שלו צריך להציג עמדה התומכת במשאל עם, ולהגן עליו מפני גורמי ימין.
כך שלמעשה, ניתוח פשוט של המצב מראה שדב חנין מנסה לשנות את גבולות הויכוח, כך שהקצה השמאלי שלו יהיה “ויתורים ברמה ללא משאל עם” והקצה הימני שלו הוא “ויתורים רק עם משאל עם”. זאת כדי למנוע מצב בו הויכוח יהיה בין קצה שמאל “ויתורים עם תמיכה במשאל עם” והקצה הימני שלו יהיה “הגולן הוא ארץ אבותינו”. עד כמה הוא יצליח? אני לא יודע. אבל בהקשר של הויכוח הפוליטי, הוא בסה”כ עושה צעד לגיטימי. קצת מגוכך, לדעתי, לנסות לנתח את עמדתו, על פי תאוריה של “מה יותר דמוקרטי ממה”.
19 ביוני, 2008 בשעה 7:28 לערוך
יפה כתבת, ועוד - הנחת היסוד, שמשאל העם הוא “דמוקרטי” והיעדרו אינו, מתעלמת מכמה פקטורים חשובים. כשהפקטורים האלה נכנסים, אני כבר בכלל לא בטוח עד כמה משאל עם הוא דמוקרטי יותר מהיעדרו. אין בספר החוקים הישראלי מושג כזה, משאל עם. לו היה רוב למושג כזה עד כה, אני מניח שהוא היה נכנס לספר החוקים. הפורמולה של דמוקרטיה ישירה טומנת בחובה את הסכנה האינהרנטית להפוך לעריצות רוב, וגם את זה יש לזכור. בכלל, כתבתי פעם למה משאל עם אינו בהכרח אקט דמוקרטי
30 בספטמבר, 2008 בשעה 15:32 לערוך
אף פעם לא עשיתי קופי-פייסט לטוקבקים, אז הנה פעם ראשונהאכן כך, כזה הוא ה”משחק הדמוקרטי”.
ממש כמו בכלכלה, העניין היחיד הוא מקסום של ההון, ויהיה זה הון פוליטי או הון אחר… כל שאר הדברים יכולים להיות טובים, רעים, דמוקרטים, פשיסטים, כל דבר, כל עוד הם יעזרו למקסם - אחלה.
משאל עם - מעולה!!! שיא הדמוקרטיה! (כשהוא עוזר למקסם הון פוליטי) משאל עם - נורא ואיום!! סוף לדמוקרטיה!! (כשהוא מאיים על מקסום ההון)
סליחה אם זה נשמע מתנשא, אבל באמת מיותר להתעסק עם מי שמתנופף לפי הלך הרוח הזה. הרי אותם אנשים היו מוכנים גם לוותר על הדמוקרטיה היצוגית בכבודה ובעצמה לטובת דיקטטורה אם הם היו מאמינים שזה יעזור להם לממש את האינטרסים שלהם.
כל מה שנותר לנו הוא לדאוג להקמת תשתית בדיוק כזאת - שלא ישתלם לוותר עליה ולהוריד מהכח שלה. והכח של דמוקרטיה ישירה הוא בביזוריות שלה.
16 בנובמבר, 2008 בשעה 2:08 לערוך
אחלה נקודה הבאת. שאפו.
אגב, למה אין פוסטים חדשים? הינך נקרא לדגל, ולכתוב עוד פוסטים מאירי עיניים (כמו שאתה יודע לכתוב ואני נהנה מהתגובות שלך בבלוג שלי).