הטוקבקיסט

רועי צזנה פירסם לאחרונה מספר רשימות העוסקות בניסויים בבעלי חיים. רשימתו האחרונה מציינת מספר תועלות שצמחו מניסויים בבעלי חיים, ומחדדת את הטענה שבינתיים אין תחליף לניסויים בבעלי חיים במדע. אני אבקש להציב בפניו אתגר תיאורטי.
לצורך העניין, הניחו כי אני חוקר בתחום הפסיכולוגיה. אני מחזיק בהיפותיזה, שאחת מהניבויים שלה הוא, שילדים מוכים נוטים בבגרותם לנהוג בכביש בצורה פחות אחראית (למען הסר ספק, אין לי שום היפותיזה כזו, זה משחק מחשבה בלבד). כולנו מסכימים שמניעת תאונות דרכים היא מטרה ראויה. כדי להוכיח את התאוריה, אני מציע שניקח תאומים זהים, נפריד אותם בלידתם. נגדל אחד בסביבה אלימה, ואת השני אצל הורים רגילים, ונראה מי יצא איך. אני יכול להניח שניתן יהיה לנסח התנגדויות רבות לניסוי, אבל ההתנגדות העיקרית שניתן לנסח כאן היא שפשוט לא עושים את זה. אי אפשר להפוך ילד למושא להתעללות, גם אם תצמח מכך תועלת.
בלי קשר למדע, ישנם צעדים רבים שלא נעשה כדי להציל חיי אדם. אנחנו לא מכריחים אנשים לתרום דם, גם אם חסרות מנות בבנק הדם. אנחנו לא מחייבים אנשים לתרום את חלקי גופם להשתלות, או למחקר מדעי. אז מה עושים? מגלים תושיה. משתמשים בכלים סטטיסטיים במקום בתאומים זהים. במקום ניתוח מוח בגופות (שהיו בשפע לו היו מחייבים אנשים לתרום את גופם למדע), אנחנו חוקרים את המוח בדרכים לא פולשניות. ניתן לאמר שניסויים בבעלי חיים בעצמם, הם תחליף לניסויים אכזריים בבני אדם. במילים אחרות: כאשר החלטנו שישנה מיגבלה אתית, מצאנו פתרונות, או ויתרנו על הידע המדעי.
כאשר מצביעים על התועלות שצמחו מניסויים בבעלי חיים, אנחנו מניחים אוטומטית, שלולא היו מבצעים את הניסויים בבעלי החיים לא היינו משיגים את הידע המדעי. אבל זה כנראה לא נכון. אנחנו מצאנו דרכים לעקוף את הצורך בהכאת תאומים, כדי לצבור ידע מדעי על ילדים מוכים. סביר שהיינו מוצאים פתרונות גם מסביב לצורך בבעלי חיים, אילו היינו חייבים.
לכן אני אפנה את השאלה לרועי, ולמסכימים איתו: אם אתה חושב שצמצום הסבל של בעלי החיים הוא מטרה ראויה, האם איסור מוחלט על ניסויים בבעלי חיים לא יוביל, לדעתך, להרחבת הפיתרונות שאינם כוללים ניסויים בבעלי חיים? הרי ניסויים בבעלי חיים אינם המגבלה האתית היחידה הניצבת בפני מדענים.
לתשובתך אודה:
יאיא
מצרף גם את תגובתו של זהר כוכבי

תגובה לחיים נבון

בתחילה, התרעמותו של חיים על כך שארה”ב מציעה שתמורת הפסקת הבניה בשטחים נפתח במשא ומתן, נראית לי תמוהה. ייתכן שאדם שהיכו אותו, יכול לסלוח למי שהיכו אותו, אבל קצת קשה יותר לסלוח בזמן ההכאה עצמה. אבל מהר מאד, גילה חיים את ההסבר האמיתי להתרעמותו: איננו כובשים בשיטחי יהודה ושומרון, אלא מדינה בעלת זכות. כשמאלני ציוני טוב, מיהרתי לחפש את כלי הנשק שלי בטיעון נגדו, רק שבאופן מפתיע - החליט הוא עצמו לספק לי אותו:

אנחנו יושבים ביהודה ובשומרון לא כפי שישבו הצרפתים באלג’יריה, אלא כפי שהם יושבים עד היום באלזס. אלזס הוא חבל ארץ שבין גרמניה לצרפת. רוב תושביו דיברו בניבים גרמניים, אך הצרפתים מעולם לא ויתרו עליו. בסוף מלחמת העולם השנייה זכו הצרפתים באלזס באופן סופי. צרפת ניהלה באלזס מדיניות תקיפה של עידוד תרבות צרפת והאוכלוסייה הצרפתית, וכיום ברור לכול שאלזס שייך לצרפת.

ואכן, הדמיון בין אלזס ליהודה ושומרון רב - שניהם חבלי ארץ שנכבשו מידי אויב תוקפן, בשניהם ישבו אנשים שלא דיברו את השפה המקומית ובשני המיקרים, מיד לאחר הכיבוש, דאגו המדינות הכובשות להפוך את השטח ותושביו לחלק אינטגרלי מהמדינה הכובשת, כולל מתן אזרחות שווה.
מה לא?
נראה שבכל זאת יש הבדל לא משמעותי בין המקרים. אילו מדינת ישראל הייתה מחליטה לספח את השטח על תושביו, היה הרבה פחות מקום להתרעמות מצד הפלסטינים. אומנם הם היו הופכים למיעוט ערבי, אבל לכל הפחות היה מדובר במיעוט שיכול להצביע לכנסת, לבחור ולהיבחר ולא לחיות תחת משטר צבאי. כשמאלני אין לי שום בעיה עם הפיתרון הזה.
יש לי בעיה עם הפיתרון הזה כציוני: אם אני רוצה מדינה יהודית, שתוכל לשמש בית לאומי לעם היהודי, צריכים להיות בה בעיקר יהודים. תוספת של ערביי השטחים, לא תעשה טוב לחזון הזה. הדרך היחידה, בה השמאלני והציוני שבי יוכלו לחיות בשלום, היא מדינה פלסטינית ריבונית, באותו השטח שאתה כל כך משוכנע שיש לנו בעלות עליו.
הכיבוש ביהודה ושומרון מציג את הפרצוף של ישראל במלוא הכיעור: מצד אחד אנחנו לא רוצים את תושבי השטחים, מצד שני אנחנו רוצים את אדמתם. אבל אם זוהי אדמתם, מניין לנו הזכות עליה? ואם יש לישראל זכות עליה, האם היא טוענת שהיושבים שם הם יהודים? אם כן, מדוע היא אינה מאזרחת אותם? אם לא, מדוע היא טוענת לבעלות על האדמות האלה? אם מדובר בשטח שנכבש בשל צרכים אסטרטגיים, למה אנחנו בונים שם לדיור, ולא רק מניחים שם צבא? לעומת זאת, אם השטח נכבש במטרה לספחו למדינת ישראל, מדוע אנחנו לא עושים זאת? מהיכן שאבה ישראל, את הזכות לקחת אדמה מידי מי שאינם אזרחיה, אם לא מתוקף זה שמדובר בשטח כבוש? אבל אם מדובר בשטח כבוש, מדוע אנחנו בונים ישובים יהודיים?
גם לי וגם לחיים יש פתרון לאבסורד הזה: הוא מציע לבלוע את השטח לקירבנו, על פי המודל של אלזס בצרפת. על ההשלכות הוא ממעט לדבר. אני מציע שנוותר על השטח, ועל תושביו, בתהליך פרידה שיתחיל מסילוק ההתנחלויות. מה אתם מעדיפים?